פסק-דין בתיק ב"ל 6132-09-13

1.         המערער נפגע ביום 23.06.12, בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה.

המערער ביקש לקבוע את נכותו בגין התאונה, וועדה רפואית בדרג ראשון שהתכנסה ביום 27.01.13 קבעה לו נכות בשיעור של 10%, בתחולה מיום 22.09.12, בגין הגבלה קלה בתנועות עמוד שדרה צווארי לפי פריט ליקוי 37(5)(א) לרשימת הליקויים שבתוספת לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז - 1956. בנוסף קבעה הוועדה למערער 0% נכות בגין כתף ימין לפי פריט ליקוי 41(4)(א) לרשימת הליקויים.

המערער הגיש ערר על קביעת הדרג הראשון, וועדה רפואית לעררים דנה בו בשני מועדים - ביום 13.05.13 וביום 15.07.13 (להלן: " הוועדה"), והחליטה, לאחר שהזהירה את המערער, להפחית את דרגת הנכות שנקבעה לו כאמור, ובהתאם לקבוע לו נכות יציבה בשיעור של 0%, בתחולה מיום 22.09.12.

מכאן הערעור שבפני.

2.         לטענת המערער, יש לבטל את קביעת הוועדה ולהשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר. לטענתו, הוועדה בהפחיתה את דרגת הנכות לא התייחסה לעברו הרפואי של המערער, לא נימקה את מסקנותיה ולא ערכה חשבון עובר ושב לגבי מצבו הרפואי הקודם של המערער.

            כמו כן נטען, כי המערער לא סבל עובר לתאונה מכל הגבלה בתנועות הצוואר, ועל כן יש לייחס את ההגבלה בתנועות הצוואר ואת הקיבוע שעבר המערער בניתוח לאירוע התאונה.

            בנוסף נטען, כי הוועדה לא התייחסה כראוי לחוות דעתו של דר' חדאד, ולא עיינה בבדיקות ההדמיה שבוצעו למערער (בדיקות MRI ו - CT ) עצמן, והסתפקה בפענוח הבדיקות כפי שנרשמו על ידי מבצעי הבדיקה ובכך נפל פגם משפטי.

3.       בישיבה שהתקיימה במעמד הצדדים, המליץ בית הדין, משסבר שנפלו מספר אי בהירויות וליקויים משפטיים בדרך פעולות הוועדה, להחזיר את עניינו של המערער לוועדה על מנת שתבהיר את עמדתה בהקשר לכך, ובהתאם צוינו הדברים הבאים:

" בית הדין סבור שבנסיבותיו של תיק זה מן הראוי היה שהועדה חרף ממצאיה שקיימת אצל המערער עדות לתהליך ניווני, תתייחס במנומק לשאלה מה תרומתה של התאונה למצבו של המערער החל ממועד התרחשותה ואילך, וזאת בהתחשב בנתונים הבאים:

א.        לטענת המערער, כל המחושים וההגבלה בתנועות החלו לאחר התאונה.

ב.         גם הועדה לא ציינה ממצאים רפואיים כלשהם עובר לתאונה.

ג.         בפני הועדה הונחה חוות דעת דר' חדאד שציין כי "הכאבים וההפרעה בתחושה התחילו רק לאחר התאונה, לא היו דיווחים בעבר על בעיות צוואר או רדיקולופטיה לפי הרישום בתיק הרפואי".

בכך שהועדה התעלמה מהנתונים דלעיל סבור בית הדין שנפלה בפעולותיה טעות משפטית אשר מצדיקה השבת עניינו של המערער אליה על מנת שתשקול במנומק את השאלה שהוגדרה לעיל ותבחן במנומק האם אין לראות בתאונה כמי שהחמירה מצב קודם, ככל שהיה".

            ב"כ המערער הסכים לאותה הצעה, בעוד שב"כ המשיב התנגד לה, תוך שתמך את דעתו בממצאים העולים מדו"ח הוועדה. לטענתו, גם לדעת ב"כ המערער הועדה הייתה מודעת לכך שהתלונות החלו רק לאחר התאונה, הועדה התכנסה בשתי ישיבות ודנה בעניין באריכות וביסודיות, עיינה בצילומי ההדמיה, הגיעה למסקנה מנומקת שאין כל ממצא חבלתי אלא רק שינויים ניווניים מתקדמים שאין להם כל קשר לתאונה הנדונה. המדובר למעשה בשלילת קשר סיבתי באופן מפורט ומנומק ולדעת המשיב אין כל עילה להתערבות בית הדין.

            בנוסף נטען, כי משהוועדה שללה את הקשר הסיבתי לא היה מקום להיזקקות לשאלת מצב קודם ועריכת חשבון עובר ושב.

4.         החלטת הוועדה מושא הערעור:

א.        עיון בפרוטוקול הוועדה בישיבתה הראשונה מיום מראה שרשמה מפי המערער את התלונות הבאות - 

" בתנועות הצוואר חש כאבים חזקים, כאבים חזקים ביד ימין ונימול באצבעות הידיים. ולא יכול להרים חפצים ולא לבצע פעולות אם כן, חש כאבים. מאז הפגיעה לא עוסק בעבודת טכנאי שיניים".

ב.         באותה ישיבה, הוועדה בדקה את המערערת וציינה את הממצאים הבאים -